יש אנשים כל כך אובססיביים לרעיון של בזבוז זמן שהם בסופו של דבר לא עושים כלום. לפרדוקס הבלתי נראה הזה יש שם: ה- חרדת זמן.
פרדוקס אמיתי מאוד
חרדת זמן היא סוג של דאגה אובססיבית המתמקדת בערכו של הזמן. בניגוד לדחיינות קלאסית, שבה אדם דוחה דברים עקב עצלנות או סלידה מהמשימה, חרדת זמן מובילה לחוסר מעש. דרך רצינות יתרה כלפי הזמן. האדם לא רוצה "לבזבז" דקה, מה שמשתק אותו אל מול כל בחירה, טריוויאלית ככל שתהיה.
תופעה זו נופלת בתוך הספקטרום הרחב יותר של שיתוק החלטות (שיתוק ניתוח (באנגלית), הידוע מאז שנות ה-1970 בספרות על פסיכולוגיה קוגניטיבית. אך יש לו מאפיין ספציפי: הזמן עצמו, ולא הקושי שבקבלת ההחלטה, הוא שבלב החרדה.
"הזמן שאנחנו מנסים לא לבזבז הוא בדיוק הזמן שאנחנו מבזבזים בניסיון להציל אותו."
הפרופילים המושפעים ביותר
אנשים בעלי פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, פרפקציוניסטים או כאלה הסובלים מחרדה מוכללת פגיעים במיוחד. באופן דומה, תרבות פרודוקטיביות נוכח בכל מקום ברשתות החברתיות תחת ההאשטגים #טחינה ou #תרבות_הומה מחריף מנגנון זה בכך שהוא הופך את הזמן למשאב שבו כל שנייה חייבת להיות "מותאמת".
צעירים בגילאי 20 עד 35 מיוצגים ביתר בדיווחים קליניים, כנראה משום שהם מתמודדים בו זמנית עם ריבוי אפשרויות חיים (קריירה, מערכות יחסים, פרויקטים) ולחץ חברתי עז סביב הצלחה מהירה.
מה אומר המחקר
עבודות בפסיכולוגיה חיובית, בעיקר אלו של החוקר האמריקאי בארי שוורץ, מחבר הספר פרדוקס הבחירה (2004), מראים ששפע של אפשרויות מגביר חרדה ומקטין את הסיפוק, גם לאחר קבלת החלטה. כאשר מיושמים על זמן, עיקרון זה מסביר מדוע קיום זמן פנוי יכול ליצור יותר לחץ מאשר חוסר זמן פנוי: היעדר אילוצים מאלץ את האדם לבחורובחירה מרמזת על ויתור על משהו.
חרדת זמן חולקת גם מנגנונים עם מטא-קוגניציה לא מתפקדת האדם לא רק חושב על מה שהוא עושה; הוא חושב כל הזמן על איך הוא מנצל את זמנו תוך כדי חשיבה. רמה שנייה זו של הרהור מדלדלת את משאבי הקשב ומחזקת את החסימה.
5 סימנים המעידים על חרדת זמן
- אתה דוחה פעילויות מהנות בגלל חוסר "זמן טוב".
- אתה מרגיש אשם אחרי כל רגע של מנוחה.
- השאלה הפשוטה "מה אתה עושה בסוף השבוע הזה?" יוצרת לחץ.
- אתה משווה באופן אובססיבי את הפרודוקטיביות שלך לזו של אחרים.
- לעתים קרובות אתה בסופו של דבר לא עושה כלום במקום "לעשות את הבחירה הלא נכונה".
התגברות על שיתוק
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוכח כיעיל עבור סוג זה של חרדה. המטרה אינה ללמוד לנהל טוב יותר את הזמן, אלא לפרק את האמונה שכל רגע חייב להיות "רווחי". בין הטכניקות המומלצות: תכנון מכוון של פעילויות "חסרות תועלת", חשיפה הדרגתית לחוסר מעש, ותרגול מיינדפולנס כדי לעגן את תשומת הלב בהווה ולא בחישוב.
כלל פשוט שהוצע על ידי מספר מטפלים: אם ניתן להפוך החלטה, קבל אותה בפחות משתי דקות.חוסר השלמות של בחירה שנעשתה תמיד עדיף על שלמותה של בחירה שנדחית לנצח.
בסופו של דבר, חרדת זמן מזכירה לנו אמת לא נוחה: הרצון לשלוט בכל דבר הוא כבר דרך לאבד שליטהזמן לא נרכש, הוא חי.