בהתאם לדרישות המועצה הלאומית למסדר הרופאים ולאחר קריאת המאמר שפורסם בכתב העת הרפואי "Le Concours Médical" מיום 8 (ראה להלן), ומאמרים מסוימים (ראה להלן) בקוד הרפואי של אתיקה בנושא פרסום והחובות המוטלות על יוזם אתר רפואי להופעת שמו.
טקסט שפורסם במגזין "Le concours Médical" תחת הכותרת אתיקה ואינטרנט
בנוסף לעובדה שכל פרסום ישיר או עקיף נותר אסור, על הרופא, בהתאם לסעיף 13 לקוד האתי, "לדווח רק על נתונים מאושרים, לנקוט משנה זהירות ולהיות מודע להשלכות של הערותיו על הציבור". . הדרישה הראשונה היא אפוא איכות המידע. יתר על כן, הטמעת שרת מידע רפואי כרוכה באחריות המקדם שלו; שמו של הרופא המממן חייב להופיע בבירור. לבסוף, יש לכבד את עצמאותו של הרופא המפיק מידע והוא נותר אחראי לחיסיון רפואי. מכיוון ששידורים דרך האינטרנט אינם מציעים את כל הבטחות הסודיות, על הרופא לוודא ששום מידע רפואי אישי אינו מסתובב או נרשם בשרת.
כל ההמלצות זמינות באתר ההזמנה:
אנו מוצאים את אותן כוונות פרסום בספריות (סעיף 80), בין אם זו של France Télécom, Minitel, או כל כוונות אחרות המיועדות לציבור, ואפילו ספריות מקצועיות מסוימות שהופצו מה שהן עשויות להיות. לאינטרנט, למשל) על ידי ארגונים מתווכים (מעבדות פרמצבטיות, יצרני ציוד מקצועי, עמותות, איגודים). שוויון מחייב שכל מתרגל יקבל יחס זהה; פרסום עבור חלק גורם לאפליה עבור אחרים.
קוד אתיקה רפואית, סעיף 13
כאשר הרופא משתתף בפעולת הסברה בעלת אופי חינוכי ובריאותי, יהא אמצעי ההפצה אשר יהא, עליו לדווח רק על נתונים מאושרים, לנקוט משנה זהירות ולדאוג מהשלכות דבריו לציבור. בהזדמנות זו עליו להימנע מכל יחס פרסומי, בין אם אישי, ובין לטובת הארגונים שבהם הוא עובד או להם הוא מסייע, או לטובת מטרה שאינה בעניין כללי.
הוא לא יזכיר את כתובתו מלבד הטלפון שלו:
קוד אתיקה רפואית, סעיף 19
אסור לעסוק ברפואה כעסק.
כל תהליכי פרסום ישירים או עקיפים ובפרט כל פריסה או שילוט המעניקים למקום חזות מסחרית אסורים.
קוד בריאות הציבור, מאמר ל' 551-3
פרסום לציבור של תרופה מותר רק בתנאי שתרופה זו אינה חייבת במרשם רפואי, שאינה מוחזרת מקופות חולים חובה וכי אין באישור השיווק בשוק או ברישום הגבלות על פרסום הציבור בשל סיכון אפשרי לבריאות הציבור. עם זאת, מסעות פרסום של חיסונים או תרופות הנזכרים בסעיף L. 355-30 עשויים להיות מכוונים לציבור. פרסום לציבור של תרופה מלווה בהכרח בהודעה של זהירות והפניה לרופא אם התסמינים נמשכים.
יש לכבד את עצמאותו של הרופא המפיק מידע. כל חוזה המחייב את הרופא בעיסוקו המקצועי חייב להיות מועבר לפקודה.
חיוני שהמשתמש יידע את ההקשר שבו מסופק המידע הרפואי. כל תרומה לקידום מכירות או פרסום חייבת להיות מזוהה בבירור ולהציג אותה ככזו. המקדמים הפיננסיים של אתרים רפואיים חייבים להיות מזוהים בבירור ולהדגיש כל ניגוד עניינים.
3. תהליכי פרסום ישירים ועקיפים
כמפורט בסעיפים 13,19,20, כל "תלונה" אסורה, בין אם היא מגיעה מהרופא עצמו או מארגונים שהוא קשור אליהם במישרין או בעקיפין, ובין אם הוא עובד עבורם (מוסדות חולים, "מרכזים", " מכונים" וכו'). יש למדוד את השתתפותו במידע הציבורי (סעיף 13), ואישיותו של הרופא, היכול לקדם את המסר החינוכי, חייבת לשבת במושב האחורי לטובת הודעה זו מבלי שילוו אותה בפרטים על עיסוקו (סוג , מיקום , תנאים).
האם זה אומר שרופא לעולם לא יוכל לפנות לציבור? לא, כי חינוך לבריאות הוא חלק ממשימה של הרופא (סעיף 12). אי אפשר להאשים רופא מוכשר במתן הסברים מדעיים לציבור. הדבר מצריך זהירות וקפדנות, והרופא שעושה זאת חייב להגן על עצמו בזהירות, במהות ובצורה, מכל חשד לפרסום.
הדו"ח אומץ במושב ה-28 בינואר 2000
דוקטור אלין מרסלי
סעיף 19
אסור לעסוק ברפואה כעסק.
סעיף 20
על הרופא לעקוב אחר השימוש שנעשה בשמו, בתפקידו או בהצהרותיו.
אסור לו לסבול ארגונים, ציבוריים או פרטיים, שבהם הוא עובד או שהוא נותן להם תמיכתו תוך שימוש בשמו או בפעילותו המקצועית לצורכי פרסום.
מאמר זה מדגיש את האופי האישי של אחריותו של הרופא, שהוזכרה כבר בתחומים השונים אך קשורים של תקשורת (סעיף 13) והתעללות בפרסום (סעיף 19) והוספה בהמשך, בהתייחס לסעיף 69.
1. פרסום פרטני או מידע מטעה
הוא מופיע במספר נסיבות, לעתים קרובות בצורות תמימות לכאורה.
המידע יכול להיות מדויק (כרטיסים המודיעים לרופאים כלליים בודדים על התקנת מומחה) אך ניתן להרחיב (לציבור, לעמותות) ללא הצדקה. כך גם כאשר חופשות והיעדרויות הן נושא לשיבוץ בעיתונים ובמציאות מהוות באמתלות לדבר על עצמו. מידע זה חייב להימסר תחילה למועצה המחלקתית של המסדר (סעיף 82).
המידע יכול להיות מדויק אך מוגזם על ידי קבלת קונוטציה פרסומית בצורה: זהו המקרה של לוחות מקצועיים שמידותיהם חורגות מהמסורתיות של 25X30 ס"מ (art.81), אשר הופכים ללוחות אמיתיים, מתרבים תחת באמתלות שונות או מלווים בדיווח פוגעני מהלשכה הרפואית.
כך גם לגבי נוסח הלוח כמו גם זה של הפקודות (סעיף 79) והשימוש התכוף בתארים לא מורשים, משום שהם מקדמים בלבול בין דיפלומות שקל לרכוש לבין כישורים אמיתיים, או הנוגעים להיבטים מקוטעים של הפעילות. אנו מוצאים את אותן כוונות פרסום בספריות (סעיף 80), בין אם זו של France Télécom, Minitel, או כל כוונות אחרות המיועדות לציבור, ואפילו ספריות מקצועיות מסוימות המופצות מה שהן עשויות להיות. לאינטרנט , למשל) על ידי ארגונים מתווכים (מעבדות פרמצבטיות, יצרני ציוד מקצועי, עמותות, איגודים). שוויון מחייב שכל מתרגל יקבל יחס זהה; פרסום עבור חלק גורם לאפליה עבור אחרים.
לא ניתן לציין את השם, התפקיד (כישורים, מאפייני מימוש, ייחוסים, אחריות, תפקידים) ללא הסכמת האדם הנוגע בדבר. כל מידע שגוי הוא אפוא באחריותה, ובהתאם לאופיו או לאופן הביטוי שלו, הופך להיות אשם.
המידע יכול להיות מטעה, כשלעצמו (איכותי או כמותי), או משום שהוא מנציח מצב או נתונים שהשתנו ולא תוקנו. זה יכול להיות גם - לרוב בעקיפין - באמצעות הצגת (מסמך המיועד ללקוחות, עיתון מקומי, חוברת עירונית), דרך הגלובליזציה לקבוצה (איגודים מקצועיים או לא מקצועיים, חברות פרקטיקה) של נתון מוגבל בדרך כלל ל חבר אחד או כמה חברים. זה יכול להיגרם גם על ידי עמימות שנתקלת בכתיבת לוחות או פקודות, או שימוש פוגעני במונחים מסוימים ("מרכז" של..., "מכללה" של..., "מכון" של...).
לכן חיוני שהרופא "יצפה בשימוש שנעשה בשמו ובאיכותו". אותה דאגה חייבת להנחות אותו בכל הנוגע ל"הצהרותיו": הטעויות הפסולות מתרחשות בהקשר שבו לרופא, עד כה, לא היו מספיק אמצעים להבטיח שצדדים שלישיים יכבדו את החובה המוטלת עליו כך סעיף 20. לפיכך יש לשקול אותה בעיקר ביחס לצדדים שלישיים אלו אליהם היא עשויה להיות קשורה בשל דרכי מימושו.